מועצה אזורית מטה בינימין נ' עמותת לוחמי צה"ל - עמותת דיור לחיילים ק

פסק דין

כתבי הטענות

1. על פי כתב התביעה העמותה הנתבעת פעלה עבור משפחות החברות בעמותה להקמת בתים בישוב כפר אורנים המצוי בשטחיה המונציפאליים של התובעת. במסגרת הבנייה הגישה הנתבעת בקשות להיתר לועדה המקומית לבצוע תשתיות צבוריות לרבות קו ביוב שישרת משפחות בחלק הצפון-מזרחי של הישוב. הקו שאושר הינו מחוץ לתחומי המגרשים הפרטיים על מנת שיאפשר את תחזוקתו שהינה באחריות התובעת. הנתבעת התחייבה שלא לסטות מהתכניות שאושרו. אף על פי כן ביצעה את הקו בניגוד להיתר וההתחייבויות ובנתה אותו באמצע המגרשים, דבר המהווה סכנה לרכוש ובריאות המשפחות במגרשים אלו והתובעת אינה יכולה לתחזקו. בסיור שנערך ביום 21.10.03 הבהירה התובעת לנתבעת כי לא תקבל את הקו כל עוד אינו עומד בתכניות. על אף הפניות בעניין זה לא נענתה למעט תגובה בעלפה כי הנתבעת לא תבצע את הקו עקב מצוקה כספית. התובעת הוציאה מכרז להצעות מחיר לביצוע קו הביוב בעלות של 25,000 ₪. ביום 7.6.04 החליטה למסור את ביצוע הקו לקבלן בעלות של 115,000 ₪ לא כולל מע"מ והוא ביצע את העבודות. בכתב התביעה נתבעים הסכומים האמורים.

על פי כתב ההגנה הגם שקו הביוב שאושר היה מחוץ לתחומי המגרשים, הרי תכנית בנייתו במקום, באזור מיוער, היתה מנוגדת לתב"ע באופן שלא ניתן היה לבצוע בפועל. בהתאם להוראות נציגי המועצה ומפקחיה ולמצגים שהציגו, נאלצה העמותה לבנות את קוי הביוב בהתאם לפתרון חילופי שהוצע על ידי מתכנני הישוב. התכניות והבצוע בפועל אושרו על ידי המועצה ובניית שלב א' וחבורו לתשתית הסתיימה. אותה בעייה התעוררה עם הקמת שלב ב' של הישוב. גם הפעם תוכנן ובוצע קו ביוב חילופי תחת פקוח מפקחי המועצה. מאחר ובסיור שנערך בסיום שלב א' לא מצאו נציגי המועצה כל דופי בתכנון ובבצוע צפו הכל שכך גם יתרחש הפעם. אך המועצה חזרה בה ממצגיה והתעקשה על סלילת קו ביוב חדש לפי התכנון המקורי, בניגוד לתב"ע ותוך עבירה על החוק. בכתב ההגנה מוכחש הנזק.

2. מטעם התובעת הוגש תצהירו של רוני גולדשמיט, מהנדס התובעת, של יוסי גלר ששימש מנהל מחלקת ביוב ותברואה בתובעת ושל בוריס זבוטי ששימש כעובד התובעת. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של פרץ טיקטין מהנדס מים וביוב אשר נשכר על ידי הנתבעת כדי לתכנן את מערכות הביוב בשטחים שהוקצו לה ושל אביב מנדיל מהנדס בנין אשר שימש מנהל פרוייקט הקמת הישוב.

כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הטענות בסיכומים

3. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו אין מחלוקת כי על פי התכניות שקיבלו היתר הועדה המקומית קו הביוב היה אמור לעבור מחוץ לקו המגרשים. עוד אין מחלוקת כי קו הביוב עובר בפועל בתוך המגרשים. הן על פי עדותו של המהנדס גולדשמידט מטעם המועצה והן על פי עדותו של המהנדס טיקטין מטעם הנתבעת, סטיית העמותה מההיתר הביאה לנזק ממשי. לטענת ב"כ התובעת מהראיות עולה כי לא הוראות התב"ע הן שגרמו לנתבעת לסטות מההיתר אלא שיקולים כלכליים גרידא. מהעדויות גם עולה כי אין שחר לטענת הנתבעת כי מפקחי המועצה אישרו את שנוי תוואי הביוב. העובדה שהתובעת נאלצה לקבל בדיעבד את החריגות בעת מסירת התשתיות בשלב א' אין פירושה כי תקבל חריגה אף בשלב ב', בפרט כאשר מהעדויות עולה כי התובעת הבהירה בעת המסירה של שלב ב' כי לא תסכין עם חריגה בשלב ב'. לבסוף טוען ב"כ התובעת כי הנתבעת לא הביאה כל ראיות לסתור בשאלת גובה הנזק והתובעת פעלה בהתאם להוראות כתב ההתחייבות בבצעה את העבודות בעצמה.

לטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיה לנוכח המצגים שיצרה התובעת כלפי הנתבעת בהתנהגותה ובמעשיה במשך שנים, היא מנועה כעת מלהעלות כל טענה העומדת בסתירה לאותם מצגים. לטענתה הוכח כי התכנית המקורית מנוגדת לתב"ע. מהראיות עולה כי אין מחלוקת כי בעת קבלת שלב א' התקבל הפתרון החילופי שהוצע על ידי הנתבעת במלואו על ידי המועצה ונציגיה. הגם שמהעדויות עולה כי היה נוהל ברור בקרב מפקחי המועצה לפיו נמסרת התראה על כל חריגה ביחס לתכנית המאושרת, ונציגי המועצה הגיעו לשטח לעיתים מזומנות והיו מעורבים בפרוייקט באופן מלא, כל נושא הנחת קווי הביוב התנהל מראשיתו ועד סופו ללא הפרעות או עיכובים כלשהם מצד המועצה. גם שלב ב' בוצע תוך פיקוח צמוד של נציגי המועצה, ובלא כל הערה ביחס לתוואי על אף שבמישורים אחרים לא חסכו התראות על חריגות בתכנון ו/או בביצוע. השנוי בעמדתה של המועצה היה תולדה של פגיעה בקו ביוב על ידי אחד הדיירים באוגוסט 2002 שלאחריו התלונן אותו דייר, ארוע שבעקבותיו שינתה המועצה את עמדתה בנושא תוואי קו הביוב. לטענת ב"כ הנתבעת המערך העובדתי והנסיבתי היה זהה בשני השלבים. לא הוכח כי היתה כל מחאה מצד התובעת ככל הנוגע לשלב א' ובנסיבות אלו ככל ששינתה התובעת את עמדתה בשלב ב' היה עליה להודיע בלשון ברורה כי לא תקבל את אותו פתרון גם בשלב ב'. המועצה כגוף ציבורי נתנה את הסכמתה ואישורה לשינויים ובכך ויתרה על זכותה לטעון נגד תקפותם אף אם נציג זה או אחר מטעמה סבר לימים כי מדובר בטעות. אפילו מקבלים את גירסת התובעת ככל הנוגע למידת מעורבות נמוכה בפרוייקט, היו לה די והותר הזדמנויות להביע מחאתה ככל הנוגע לתוואי הביוב, וככל שלא פיקחה כלל הרי זו התנהלות בלתי תקינה. לטענת ב"כ הנתבעת עדויות התובעת ככל הנוגע למועד בו נתגלתה החריגה, בשלב א' ובשלב ב', כמו גם טענתה ככל הנוגע לסיבה הכלכלית שעמדה ביסוד הסטייה מהתכנית המקורית, מבטאים חוסר תום לב מצד המועצה ופעולה ממניעים זרים ויש בכך כדי להצדיק את דחיית התביעה. לטענת ב"כ הנתבעת לנוכח התנהלות התובעת ככל הנוגע לתוואי הביוב החילופי והסתמכות הנתבעת על מצגיה של התובעת בהקשר זה תוך שנוי מצבה לרעה, מחוייבת התובעת למצגיה ואין היא יכולה לחזור בה מהם. משנמנעה התובעת מביצוע כל פעולת אכיפה או הסתייגות מן התוואי החילופי, יש לראותה כמי שהסכימה לשנוי התוואי בשתיקתה אף אם לא נתנה אישור פורמאלי לשנוי זה. אשר לנזק טוענת הנתבעת כי התובעת בניגוד לחובתה על פי דין החליטה ככל הנוגע לביטול הקו הקיים והחלפתו באחר, לוותר על עריכת מכרז ולערוך תחרות פרטית בין מספר מציעים שהוזמנו על ידה. אין ממש בטענה ולפיה לאור היקף העבודות היתה התובעת פטורה מעריכת מכרז, ולכל הפחות היתה התובעת צריכה לערוך מכרז זוטא בהתאם לכללים אך זאת לא עשתה. התובעת גם נמנעה מלהגיש חוות דעת שמאי ככל הנוגע לעלות העבודה ותשלום לקבלן שביצע את העבודות כלל גם פרטים שאינם קשורים כלל לנתבעת.

דיון

4. הנתבעת היא עמותה אשר הוקמה במטרה לספק דיור לחבריה ולמטרה זו פעלה להקמת הישוב "כפר אורנים" המצוי בתחום המוניציפאלי של התובעת. במסגרת בנייתה של הנתבעת הוגשו על ידה בקשות להיתר לועדה המקומית לביצוע תשתיות צבוריות הכוללות גם קו ביוב אשר ישרת את בתי המשפחות בחלק הצפון מזרחי של הישוב. הנתבעת אף חתמה ביום 5.7.1998 על מסמך הנושא את הכותרת "התחייבות בלתי חוזרת" ואשר בו נאמר בין היתר: "ידוע לנו כי עלינו לבצע את עבודות התשתית והפיקוח בקרקע הנ"ל כולל במגרשים שימכרו לבנייה פרטית בכפוף לתכניות שאושרו ו/או יאושרו בזאת ללא אפשרות לסטות מהן" (ר' סעיף 4 לנספח ב' לתצהירו של רוני גולדשמידט). וכן "אנו מתחייבים כלפיכם באופן בלתי חוזר: א. לקבל את אישור הועדה המקומית לתכנון ובניה מטה בנימין לתכניות הפיתוח והתשתית שהוגשו ו/או יוגשו בעתיד ביחס לקרקע, ולבצע את התשתיות הנ"ל, בקרקע. ב. בכל מקרה בו נפר התחייבותנו זו תהיו רשאים לבצע את עבודת הפיתוח והתשתית בעצמכם ו/או באמצעות קבלנים מטעמכם ואנו נשלם לכם מיד עם דרישה כל סכום שתשלמו ו/או תידרשו לשלם בגין העבודות, חשבונותיכם יהיו ראיה לסכום ההוצאה על ידכם....".

על פי ההיתר שניתן לנתבעת קו הביוב שאושר היה מחוץ לתחום המגרשים הפרטיים בגבול היער. אין מחלוקת כי בפועל הונח קו הביוב בתחום המגרשים (ר' סעיף 12 לתצהירו של אביב מנדיל). העבודה של הקמת הישוב התבצעה בשני שלבים א' ו-ב' זהים במתכונתם. העבודות נשוא שלב א' בוצעו בשנים 1997-1998 (ר' פרוטוקול מיום 17.5.07). אין מחלוקת כי על אף שקו הביוב בשלב א' הונח בניגוד להיתר בתחומי המגרשים, קיבלה התובעת את העבודות לתחזוקתה (ר' עדותו של רוני גולדשמידט בעמ' 7, שורות 3-2; 11-10). מאוחר יותר בוצעו העבודות של שלב ב' ואף במסגרתן הונחה צנרת הביוב בתחומי המגרשים (ר' סעיפים 8 ו-14 לתצהירו של פרץ טיקטין; עדותו בעמ' 21, שורות 9-7). אף כאן בניגוד להיתר הקיים. בשלב זה עם סיום העבודות סירבה התובעת לקבל את העבודות לתחזוקתה בטענה כי מנוגדות להיתר. לאחר התראה שנשלחה בעניין זה (ר' נספחי ד' לתצהירו של רוני גולדשמידט) ביצעה התובעת בעצמה קו ביוב חילופי לזה שנבנה על ידי הנתבעת, ביטלה את זה שנבנה על ידי האחרונה והתביעה הנוכחית עיקרה פצויים בגין עלות החלפת הקו.

5. טענתה העיקרית של הנתבעת היא כי התובעת למעשה הסכימה במפורש או במשתמע בדרך התנהלותה להנחת קו הביוב גם בשלב ב' בניגוד להיתר הבנייה, וכעת היא לפחות מנועה מלטעון אחרת. טענתה של הנתבעת בהקשר זה נחלקת לשניים. האחת – התנהלותה של התובעת ככל הנוגע לאישורו של שלב א'. השנייה התנהלותה של התובעת במהלך ביצועו של שלב ב'.

6. על פי תצהיריהם של המהנדס אביב מנדיל ששימש כמנהל הפרוייקט מטעם הנתבעת ושל המהנדס פרץ טיקטין שתכנן את מערכות הביוב, תוכנן ובוצע הביוב בתואי שונה מזה שבהיתר הבניה לאחר שביצוע התואי על פי תנאי ההיתר היה מחייב פגיעה משמעותית בשטח היער בו היה אמור לעבור קו הביוב המקורי וזאת בניגוד להוראות התכנית הרלוונטית (ר' סעיפים 6-5 לתצהירו של פרץ טיקטין; סעיפים 6-5 לתצהירו של אביב מנדיל). מעדותו של אביב מנדיל עולה כי לא הגיש כל בקשה לביצוע שנויים מההיתר לפני ביצוע העבודות (ר' עמ' 28, שורות 22-25). עם זאת, על פי עדותו פרץ טיקטין הלך ליוסי גלר שהיה הגורם האחראי מטעם התובעת והאחרון אישר לו את התכנית (ר' עמ' 30, שורה 22- עמ' 31, שורה 2). עדותו בעניין זה לא היתה משכנעת ולא רק שאינה עולה בקנה אחד עם עדותו של יוסי גלר שזומן לאחר מכן לעדות הזמה, עדות שהיתה מהימנה עלי (ר' סעיף 5 לתצהירו של יוסי גלר; עדותו בעמ' 1 לפרוטוקול מיום 15.6.08, שורות 21-14; עמ' 3, שורה 21 – 29), אלא שגם אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של פרץ טיקטין עצמו ולפיה לא היה לו כל קשר עם נציגי המועצה בשלב א' (ר' עמ' 22 לפרוטוקול מיום 25.3.07, שורה 30 – עמ' 23, שורה 1).

אין ראייה איפוא לכך כי נעשתה פנייה אל התובעת עובר לביצוע העבודות בתוואי החילופי ואולם אין מחלוקת כי בסיום העבודה בשלב א' קיבלה התובעת את העבודה ואישרה את איכלוס הפרוייקט (ר' עדותו של המהנדס מטעם המועצה רוני גולדשמיט, בעמ' 7, שורות 4-3; שורות 8-11). על פי עדותו של מהנדס התובעת רוני גולדשמיט "נכנסתי לתפקידי ב-8/00 כאשר השלבים הסופיים של המסירה בעצם היו. התפלאתי שהם קיבלו את הדבר הזה אך כבר היו בשלבים היותר מוקדמים של המסירות הסכמות בדיעבד לקבל את זה. כיוון שכך קיבלתי את זה. בדיעבד" (ר' עמ' 7 לפרוטוקול מיום 23.5.07, שורות 16-18). בסעיף 17 לתצהירו כך נאמר: "אין שחר לטענת העמותה כאילו בעת בניית שלב א' של הישוב וחיבורו לתשתיות, הסכימה המועצה לשנוי תוואי הביוב. בעת מסירת התשתיות בשלב א', מחיתי בפני נציגי העמותה, כי בנייה בפועל נעשתה שלא עפ"י ההיתר וכי המועצה תקבל את התשתית בלית ברירה לידה תוך מחאה. יודגש כי באותו שלב לא הועלתה כל טענה בפני ע"י נציגי העמותה, כי העמותה נאלצה לשנות את התוואי בגין בעיות תכנוניות וכי השנוי בתוואי נעשה באישור נציג כלשהוא של המועצה". בעדותו אמר כי הבהיר באותו שלב של המסירה לאביב מנדיל כי לא ניתן יהא לקבל את החריגות גם בשלב ב' (ר' עמ' 7 לאותו פרוטוקול, שורה 23 – עמ' 8, שורה 5; עמ' 17, שורות 20-1). פרץ טיקטין שתצהירו הוגש מטעם הנתבעת העיד כי אף אינו זוכר אם היה נוכח במסירה של שלב א' הגם שהוא מניח כי כן (ר' עמ' 23, שורות 4-5). הגירסא היחידה בתצהירי הנתבעת לכאורה ככל הנוגע להתנהלות התובעת בעת קבלתו של שלב א' היא זו המצויה בסעיף 8 לתצהירו של אביב מנדיל ולפיה לאחר ביצוע העבודות "...אף אושר השינוי באופן פורמאלי, ע"י המועצה, עם גמר הפרוייקט ואיכלוסו". כשנשאל בחקירתו מר מנדיל האם הכוונה לאישור בעת קבלת העבודה, השיב כי לא אלא הכוונה לפיקוח הצמוד מטעם המועצה תוך כדי ביצועו של שלב א' ובהקשר זה נקב בשמותיהם של יוסי גלר ובוריס (זבוטי) (ר' עמ' 28, שורות 10-6). בעקבות זאת זומנו יוסי גלר ובוריס זבוטי לעדות הזמה מטעם התובעת. על פי תצהירו של יוסי גלר, כשמונה למנהל מחלקת תברואה בתובעת היה כבר שלב א' בשלבי מסירה סופיים ולא היתה לו כל מעורבות בפרוייקט כמו גם כל מגע עם נציגי הנתבעת בשלב א' (סעיף 3 לתצהיר). בתצהיר גם מוכחשת הטענה כאילו ביקר באתר הפרוייקט לעיתים קרובות ונאמר בו כי ביקר לראשונה באתר בשלב המסירות הסופיות של שלב ב' (סעיף 6 לתצהיר). בעדותו חזר יוסי גלר על כך כי כלל לא היה מעורב בשלב א' ועדותו היתה נאמנה עלי. בוריס זבוטי העיד כי בזמנים הרלוונטיים לשלב א' "מנובמבר שנת 96 עד 1999 בדצמבר עד סוף לא יצאתי לשטח. ישבתי במשרד כל הזמן" (ר' עמ' 10, שורה 13). עוד העיד כי אותה תקופה בכלל בדק תכניות לרישוי (ר' שם, שורות 15-14). לנוכח העדויות לא שוכנעתי כי היתה מעורבות של גורמים בתובעת בשלב א' עד לשלב המסירה.

עדותו של רוני גולדשמידט ולפיה התקבלו העבודות של שלב א' בדיעבד, לאחר שבוצעו ותחת מחאה למעשה לא נסתרה והיא מקובלת עלי. אמנם כשנשאל אביב מנדיל בצורה מפורשת במהלך חקירתו האם בשלב א' היתה התנגדות למסירה השיב כי לא (ר' עמ' 11, שורות 26-25) ואולם מעדותו עולה כי למעשה ציפה שהתובעת, בדומה להתנהלותה בשלב ב', תורה על פירוק הקו בשלב א' ככל שאינה מאשרת אותו (ר' עמ' 30, שורות 2-1; עמ' 31, שורות 24-22). מקבלת אני איפוא לעניין התנהלות התובעת בעת המסירה של שלב א' את גירסת התובעת. קרי, כי קיבלה את העבודות תחת מחאה.

7. אין מחלוקת כי הנתבעת הניחה את קו הביוב בשלב ב' בדומה לשלב א'. האם יש בקבלת העבודות בשלב א' כדי ליצור מצג המחייב את התובעת לקבלן גם בשלב ב'? משמעות טענתה של הנתבעת היא כי התובעת למעשה הבטיחה לה כי גם בעתיד לא תעמוד כלפיה על קיום הוראות ההיתר. אין המדובר במצג אלא בהבטחה (להבחנה בין השניים ר' ג. שלו, דיני חוזים (מהד' שניה, תשנ"ה), בעמ' 70 ואילך; ד. פרידמן, נ. כהן, חוזים (כרך א', תשנ"א), בעמ' 87), הגם שהבטחה עשויה ליצור מצג ככל הנוגע לכוונת המבטיח בהווה לקיים הבטחתו בעתיד (ר' ד. פרידמן, נ. כהן, שם, בעמ' 86). מבלי לבחון את השאלה האם מדובר בהתנהלות העשויה ליצור השתק בשים לב לכך שההסכמה הנטענת היא לקבלתן של עבודות ללא היתר (ר' בג"צ 640/78 בוריס קצאן נ. יוסף הרשטיג, חברה לבנין והנדסה בע"מ נ. יושב ראש הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה ואח' פ"ד לד(2) 1, בעמ' 11; בג"צ 111/89 אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ. הועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז תל-אביב ואח' פ"ד מה(2) 133, בעמ' 140. לטענת השתק כנגד רשות, ר' ג. שלו, חוזי רשות בישראל (1985), בעמ' 136 ואילך והאסמכתאות הנזכרות שם), יהא זה מרחיק לכת להסיק מקבלת עבודות שבוצעו בניגוד להיתר, בדיעבד, ותחת מחאה, הסכמה לדרך פעולה כזו אף בעתיד. בנסיבות כפי שפורטו היה על הנתבעת לפנות אל התובעת בשלב זה ולקבל את הסכמתה לשנוי תנאי ההיתר.

8. אשר להתנהלות התובעת במהלך ביצועו של שלב ב'. גם כאן עדותו של אביב מנדיל ולפיה נהגו גורמים מפקחים מטעם המועצה בתדירות גבוהה לפקח על העבודות לא היתה מספיק משכנעת. מעדיפה אני על פניה את עדותו של יוסי גלר ולפיה הפיקוח ככל הנוגע לתשתיות נעשה בשלב המסירה בלבד וכי הוא כלל לא היה במקום עד לאותו שלב (ר' עמ' 3 לפרוטוקול מיום 15.6.08, שורות 29-16; עמ' 5, שורות 12-9; סעיף 6 לתצהירו). על פי עדותו "...כשראיתי את הקו הזה הקמתי קול זעקה ולא הסכמתי לקבל אותו..." (שם, שורות 22-21). גם בוריס זבוטי שאינו עובד עוד במועצה ושזומן לעדות הזמה בעקבות עדותו של אביב מנדיל בה נקב בשמותיהם של יוסי גלר ושלו כשמות המפקחים, העיד כי נוכחותו במקום בתקופה הרלוונטית נעה בין פעם בשבועיים לפעם בחודשיים, כי בעיקר עסק במדידות בנושא הארנונה, וכי ככל הנוגע לחריגות או הפרות בנייה כאלו ואחרות פעל רק בעקבות תלונות שהוגשו (ר' עדותו בעמ' 7 לפרוטוקול מיום 12.10.08, שורה 20 – עמ' 8, שורה 4; עמ' 10, שורה 25 – עמ' 11, שורה 2; שורות 13-11; שורות 23-22; עמ' 12, שורות 20-12). עדותו היתה נאמנה עלי. עולה ממנה כי אין למעשה כל ראייה לכך שהמועצה ידעה בעת שבוצע שלב ב' על החריגה ככל הנוגע להנחת תשתית הביוב. בהיעדר ראיה למודעות מטעם המועצה ככל הנוגע למיקום הנחת צנרת הביוב בשלב ב', אין גם לפרש את שתיקתה בהקשר זה כהסכמה.

9. התוצאה היא שאין לראות לא בקבלת העבודות של שלב א' ולא בהתנהלות התובעת בשלב ב' כיוצרות מצג ככל הנוגע לקבלת העבודות בניגוד להיתר אף בשלב ב'.

10. התנהלות הנתבעת ככל הנוגע לביצוע העבודות ללא היתר מנוגדת להוראות כתב ההתחייבות עליו חתמה (ר' נספח ב' לתצהירו של רוני גולדשמידט). על פי הוראות אותו מסמך מחוייבת הנתבעת בפיצוי התובעת ככל שתידרש האחרונה לביצוע העבודות על ידי קבלן חילופי (ר' סעיף 5ב לכתב ההתחייבות).